הלילה עם ליאור שליין


תורמים למיזמי ויקימדיה

Article Images

הלילה עם ליאור שליין

תוכנית "לייט-נייט" סאטירית ישראלית

"הלילה עם ליאור שליין" הייתה תוכנית "לייט-נייט" סאטירית ישראלית בהנחיית ליאור שליין.

הלילה עם ליאור שליין
סוגה אירוח, סאטירה, בידור
יוצרים אבי כהן, ליאור שליין עריכת הנתון בוויקינתונים
כותבים מאיה סובול ואיל אפטר, עפר קניספל, ארז בן ארי, שרון טייכר, נועה פניני, אור ישראלי, ליהי הלפרין
מנחים ליאור שליין עריכת הנתון בוויקינתונים
ארץ מקור ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר עונות 4 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר פרקים 22 עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה
חברת הפקה מעגלות
אורך פרק 40 דקות
שידור
רשת שידור ערוץ 10
תקופת שידור מקורית 3 בדצמבר 2006 – 17 בספטמבר 2009
קישורים חיצוניים
דף התוכנית ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
האולפן בו צולמה התוכנית

התוכנית, ששודרה על בסיס יומי בשנים 2006–2009, השתייכה לסוגת ה"לייט-נייט" המקובל בעיקר בארצות הברית, ובוססה על הפורמטים המוכרים של ג'יי לנו, דייוויד לטרמן, ג'ימי קימל וקונאן או'בריין; בכל תוכנית אירח שליין דמויות מוכרות מעולם הבידור, הגיש פינות סאטיריות, לרוב על אירועי האקטואליה בישראל[1]. ברוב תקופת השידור התוכנית הוקלטה ב"אולפני ג.ג. תל אביב", שבסמוך לכיכר דיזנגוף, עד שנסגרו בסוף שנת 2008[2].

להקת "הלילה" היא הלהקה שליוותה את התוכנית. תחילה ניהל אותה הבדרן והשחקן אבי גרייניק, שגם השתתף באופן פעיל בתוכנית, אולם זה פרש ביוני 2008 עקב תפקידו במחזה "הכתובה"[3]. אלרן דקל החליף אותו בתפקיד.

בשנת 2008 התוכנית זכתה בפרס האקדמיה לטלוויזיה כתוכנית האירוח הטובה ביותר.

בפברואר 2009, מערכון שהגיש שליין בשם "כמו בתולה" על מרים, אם ישו, הביא למחאה וגינויים, כולל מהוותיקן[4] בנוסף, התקיימה הפגנה של האוכלוסיות הערביות והנוצריות נגד התוכנית בטענה ששליין מזלזל בנצרות ובישו. הפרשה הסתיימה בהתנצלות[5].

כותבי התוכנית היו: ארז בן-ארי, עפר קניספל, אור ישראלי, דניאל שני, מאיה סובול, אייל אפטר, ליהי הלפרין, ברק כהן, דרור ויידמן, לילך לשם ברנע, אוריה קניג, רונה תמיר, אלכס סעדון, ליאת שביט, מתן אוסישקין וערן אוסישקין.

בספטמבר 2009 הסתיים החוזה של שליין בערוץ 10 ועקב אחוזי מדרוג נמוכים למרות הקדמת התוכנית משעה 23:00 לשעה 22:00[6], החוזה לא חודש והתוכנית ירדה מן המרקע[7].

ביקורת