המרוץ לאפריקה

המרוץ לאפריקה (ידוע גם כ-"המרוץ אל אפריקה") הוא ביטוי המתאר את הכיבוש, החלוקה והקולוניזציה של טריטוריות אפריקאיות על ידי מעצמות אירופאיות. תהליך זה, אשר התרחש בתקופת האימפריאליזם החדש בשנים 1880–1914, תרם רבות לעיצובה המדיני של היבשת, ועם סיומו - במחצית המאה העשרים - טבע את חותמו ההיסטורי על פני העולם.

בניגוד לאסיה, אמריקה ואוקיאניה, באפריקה לא התרחשה תנועה משמעותית של הקמת מושבות והגירת אירופאים עד סוף המאה ה-19. רוב האירופאים שהגיעו תחילה לאפריקה היו ברובם מגלי ארצות, גאוגרפים, מיסיונרים, סוחרים ועוד. למעשה, אפריקה הייתה האזור הנרחב היחיד בעולם, מלבד סין ויפן, שטרם היה נתון לשליטה אירופית. בעקבות כך החל תהליך של קולוניזציה מואצת של היבשת. בשנת 1870, רק 10% מיבשת אפריקה היה בשליטה של מעצמות אירופאיות. עד שנת 1914, קרוב ל-90% מהיבשת הייתה תחת שליטה של אירופאים, כאשר רק אתיופיה וליבריה שומרות על עצמאותן.

ועידת ברלין נחשבת לזו שהביאה למרוץ לאפריקה את החותם הרשמי. המעצמות שהשתתפו בוועידה הסכימו לחלק את כל הטריטוריות האפריקאיות ביניהן וככה מנעו מלחמה. בתהליך הקולוניזציה השתתפו הן כוחות קולוניאליים ותיקים כגון ספרד, פורטוגל, בריטניה וצרפת, והן כוחות קולוניאליים חדשים: איטליה, גרמניה ובלגיה.

• דה-קולוניזציה של אפריקה