מוג'יר א-דין

מֻגִ'יר אַ־דִּין אַל־עֻלַיְמִי אל-חנבלי (בערבית: مجير الدين العليمي الحنبلي; 1456-1522) היה היסטוריון, גאוגרף ושופט בממשל הממלוכי.

מֻגִ'יר אַ־דִּין אַל־עֻלַיְמִי
مجير الدين

קברו של מוג'יר א-דין בהר הזיתים ליד כנסיית כל העמים
לידה	1456 ירושלים, הסולטנות הממלוכית
פטירה	1522 (בגיל 66 בערך) ירושלים, האימפריה העות'מאנית
ענף מדעי	גאוגרפיה, היסטוריה
מקום מגורים	הסולטנות הממלוכית
מקום קבורה	קבר מוג'יר א-דין
תרומות עיקריות
ספריו מהווים מקור היסטורי חשוב לתקופה.

א־דין נולד בירושלים וחי בה כל ימיו. הוא סייר בארץ ישראל וכתב ספרי מסע על ירושלים, חברון, רמלה והשפלה. ספריו מהווים מקור היסטורי חשוב לתקופה. הוא נטה לתאר מבנים בפירוט ובדיוק רב ושם דגש על הסברים היסטוריים וגאוגרפיים. כך, למשל, תיאר את אתרי הר הבית וירושלים בכלל, רמלה על שווקיה, וכן אתרים קדושים כגון קברי נכבדים רבים בכל רחבי הארץ (למשל: סידנא עלי, בלאד א-שייח' (נשר) ועוד). כמו כן ניתן למצוא בספריו סיפורי קדושים ונביאים ואנקדוטות כגון הגעת הבננה מהודו אל ארץ ישראל (הוא משווה את סהר הבננה לסהר האסלאם ואומר שאכילת בננה בצל הסהר של מסגד אל-אקצא מהווה שילוב של הנאה רוחנית וגשמית) או תיאור שלג כבד בירושלים. כתאולוג, הוא מהווה מקור חשוב להבנת תהליך התקדשותה של ירושלים במהלך המאה ה-14 באסלאם. מוג'יר א-דין חוזר ומדגיש את חשיבות הישיבה בירושלים, התפילה בה והעלייה לרגל (זיארה) אליה. כקאדי (שופט), הוא נחשב למייצג נאמן של האסכולה החנבלית במשפט המוסלמי.

בין השנים 1495–1496 כתב מוג'יר א-דין את ספרו החשוב "תולדות ירושלים וחברון" (בערבית: كتاب الأنس الجليل بتاريخ القدس والخليل; בתעתיק מדויק: כתאב אלאנס אלג'ליל בתאריח' אלקדס ואל-ח'ליל) שנדפס לראשונה בקהיר ב-1866.^[1] הוא מדווח בדיוק רב על הטופוגרפיה של ירושלים, על המוסדות שפעלו בה, בנייניה המרכזיים, רחובותיה ושווקיה. בנוסף הוא מתבל את דבריו במסורות, אגדות ואמונות שרווחו בתקופתו. לעיתים הוא מביא דברים מכלי שני, אך תמיד מוסר את מקורותיו. בעיקר חשוב למוג'יר א-דין לבסס את קדושתה של העיר דרך סיפורים על קדושים וחכמי דת שפעלו בה. הספר חשוב ביותר להכרת חיי הרוח והמבנה הפיזי של ירושלים בתקופה הממלוכית, עם זאת יש בו כדי לתת תמונה מעוותת בקשר למעמדה של ירושלים באותה התקופה. לפי גודש המידע, ניתן להבין כי ירושלים הייתה העיר החשובה ביותר בארץ, ולא היא.

הספר נודע לראשונה במערב כאשר חלקים ממנו תורגמו לראשונה לצרפתית ב-1876 על ידי הנרי סובר (צר'), במסגרת ספרו "ההיסטוריה של ירושלים וחברון מימי אברהם אבינו ועד סוף המאה ה-15" (Henri SAUVAIRE, Histoire de Jérusalem et d'Hébron depuis Abraham jusqu'à la fin du XVe siècle, Paris 1876).

קטעים מהספר המתארים את רחובות ירושלים ושווקיה תורגמו לעברית על ידי דוד ילין בשנת תרצ"ו.

קברו נמצא באפיק נחל קדרון, מעט מדרום לקבר מרים, בדרך יריחו. עם זאת יש קבר הנושא את שמו גם בשכם, שם הוא נחשב לקדוש.^[1]

על שמו נקרא רחוב בשכונת שייח' ג'ראח בירושלים המזרחית.^[2]

• אלי שילר (עורך), ארץ ישראל ואתריה בתיאורי עולי רגל מוסלמים, אריאל 59 (תשמ"ח)
• אדר ארנון, ירושלים בתיאורו של מוג'יר א-דין, קרדום 21-23, יולי 1982. עמ' 225–256
• בנימין ריבלין (עורך) - דוד ילין, ירושלים במאה הט"ז, כתבי דוד ילין, כרך ב', הוצאת ראובן מס, תשל"ג עמ' 193–209.
• אורי טל (עורך ומתרגם), ארץ-ישראל במקורות ערביים מימי הביניים (1517-634), הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2014

• רחוב מוג'יר א-דין באתר עיריית ירושלים
• יוסף דרורי, ‏ההיסטוריוגרפיה הממלוכית ותרומתה לתולדות ארץ ישראל, קתדרה 1, ספטמבר 1976, עמ' 113–140, בעמ' 133–135
•   עבד אלרחמן בן מחמד אלעלימי (1456–1521 בערך), דף שער בספרייה הלאומית