פעולת התגמול בסוכריר

ב-9 בינואר 1948 נרצחו אחד עשר חיילי חטיבת גבעתי ליד גן יבנה על ידי ערבים משבט ערב ס׳וקריר (عرب صقرير) שבאו מהכפר אבו סוירה (בערבית: أبو سويرة או عرب صقرير). כעבור שעות השיבו הבריטים אחת עשרה גופות מושחתות ועשרה ראשים כרותי אוזניים. "כדי לטשטש מעט את הזוועה, או לשם הפרוטוקול המתוקן, הניחו השוטרים ראש אצל גופה, אלא שגולגולת של זה דבוקה הייתה בגוף לא-לה".^[1] כנקמה התקיף כוח של החטיבה את הכפר אבו סווירה, במטרה להרוג את גבריו ולפוצץ את בתיו, אך הסתפק בפיצוץ בתים, משום שהבריטים הזהירו את התושבים ואלו נטשו את הכפר מבעוד מועד.

בתחילת מלחמת העצמאות היו גדודי חטיבת גבעתי עסוקים בגיוס ואימון מתגייסים חדשים בד בבד עם משימות ביטחון שוטף. גדוד 52 בפיקודו של יעקב פרי (פרולוב) הקים בסיס אימונים במושבה גן יבנה. בראשית ינואר 1948 נשלחה לשם מחלקת מגויסים מראשון לציון לצורך אימונים.

ב-9 בינואר 1948 יצאו מגן יבנה שתי כיתות שמנו 25 חיילים, לסיור בשטח ממערב לכביש ולמסילת הרכבת. החיילים היו מגויסים צעירים ללא כל ניסיון צבאי. בשל החשש לשאת רובים שאינם ניתנים להסלקה מהירה לאור היום במקרה של חיפוש על ידי הבריטים, החליט מפקדם לקחת לסיור שני אקדחים ושני רימונים בלבד.

בשטח שהו ערבים מהשבט ערב סוכריר שבאו מהכפר אבו סווירה על גדות ואדי סוכריר - נחל לכיש. הם עקבו אחרי החיילים וראו שאינם חמושים. שני ערבים חמושים ברובים פקדו עליהם להרים ידיים ומכיוון שהופתעו הם נכנעו והובלו כשבויים לעבר אבו סווירה. בדרך הבחינו בערבי נוסף המזעיק את חבריו והחליטו לברוח. הם התפזרו לכל עבר. אותה שעה הופיעו פרשים מזוינים שרדפו אחריהם ופתחו עליהם באש. כמה מהבורחים הצליחו להגיע עד למסילת הרכבת אבל לא יכלו לחצות בגלל מעבר רכבת. שלושה מהם נשבו והובלו לאבו סווירה שם נרצחו. מבין 25 החיילים הצליחו לחזור רק 14.

מיד התארגן כוח חיפוש אך הבריטים הקדימו ותפסו עמדות בשטח ומחשש להסתבכות איתם ניתנה הוראה לחזור לבסיס. למחרת, ב-10 בינואר 1948, הובאו לגן יבנה על ידי הצבא הבריטי גופותיהם של שמונה מהנעדרים וזמן מה לאחר מכן עוד שלוש גופות נוספות של השלושה שנשבו ליד מסילת הרכבת ונרצחו בתוך הכפר אבו סווירה. כל הגופות היו עירומות, מושחתות ומרוסקות איברים.

נפילת האחד עשר הכתה את חטיבת גבעתי בזעזוע עמוק. מפקד החטיבה שמעון אבידן הורה למפקד גדוד 52 להכין מיד פעולת תגמול בקנה מידה שלא היה עד אז במרחב הדרום. מטרת הפעולה הייתה הריסת הכפר אבו סווירה והריגת תושביו הגברים. אבו סווירה נמצא שלושה ק"מ מקבוצת יבנה, שם רוכז כוח בגודל שתי פלוגות עם יחידת חבלנים וסבלים עמוסים בכמות גדולה של חומר נפץ.

ב-25 בינואר 1948 בשעה 02:00 יצא הכוח מקבוצת יבנה והתמקם מצפון לאבו סווירה. בשעה 03:15 פרצו לכפר תוך יריות וזריקת רימונים. להפתעתם לא נתקלו בכל תגובה. התברר שתושבי הכפר הוזהרו על ידי הבריטים על הפעולה ואלה נטשו את הכפר עם חשיכה ונסו לחולות שפת הים. הלוחמים פוצצו את רוב בתי הכפר. פעולה זו מופיעה בחלק מהמקורות כ"קרב סוכריר" אף על פי שקרב לא היה בה.

על אדמות אבו סווירה הוקמו היישובים ניר גלים ובני דרום.

• באשדוד, בפארק בן-גוריון, הוקמה האנדרטה לנופלים על שחרור אשדוד במלחמת העצמאות^[2] בני ראשון לציון. מעל שמות הנופלים כתוב:

העובר כאן זכור! אנו פתחנו את השער לנצחון, על גופותנו נסלל הנתיב לנמל אשדוד

• בראשון לציון ברח' הפורצים, נמצא "גן הי"א" ובו אנדרטה לזכרם.
• בראשון לציון יש רחוב על שמם (רחוב האחד עשר).
• בראשון לציון קיים מועדון שחמט על שם אחד הנופלים - אברהם פלדקליין, שהיה שחמטאי מחונן.
• בגן יבנה קראו חורשה לזכר י"א הנופלים (חורשת הי"א), בקרבה למיקום בסיס האימונים
• בעיר צפת "רחוב האחד עשר" יש רחוב הנקרא על שמם.

• חטיבת גבעתי במלחמת הקוממיות, הוצאת מערכות, 1959.
• האחד עשר מראשון לציון, אריה חורשי, עירית ראשון לציון המחלקה לחינוך ולתרבות תשכ"ט

• ה-11 שנפלו בקרב סוקרר, יצחק יעקבי, דבר, 24-01-1963
• פוצצו 17 בתים בכפר סוקרר, המשקיף 26-01-48
• 20 בתים פוצצו בכפר מרצחים בדרום, הצופה 26-01-1948