שחטאר דונצק


תורמים למיזמי ויקימדיה

Article Images

שחטאר דונצק

קבוצת כדורגל מאוקראינה

(הופנה מהדף שחטיור דונצק)

מועדון הכדורגל שַחְטָאר דוֹנֵצְק (באוקראינית: ФК «Шахтар» Донецьк) הוא אחד ממועדוני הכדורגל החשובים והידועים ביותר באוקראינה ולפני כן בברית המועצות. המועדון מייצג את העיר דוֹנֵצְק שבמזרח אוקראינה והוא ממועדוני הכדורגל האוקראיניים הפופולריים ביותר.

שחטאר דונצק
מידע כללי
שם מלא מועדון הכדורגל שחטאר דונצק
כינוי הכורים, החפרפרות
תאריך ייסוד 24 במאי 1936
אצטדיון מרכז הספורט הלאומי אולימפיסקי, קייב
(תכולה: 70,050)
בעלים אוקראינה רינאט אחמטוב
נשיא אוקראינה רינאט אחמטוב
יו"ר אוקראינה אולג פופוב
מנכ"ל אוקראינה סרגיי פלקין
מאמן בוסניה והרצגובינה מרינו פושיץ'
ליגה הפרמייר-ליג האוקראיני
shakhtar.com
תלבושת

תלבושת בית

תלבושת חוץ

תלבושת שלישית
מחלקות הספורט
של שחטאר דונצק
כדורגל קבוצת מילואים א' קבוצת מילואים ב' כדורגל נשים קטרגל כדורעף כדוריד
סמל הקבוצה בשנים 1997–2007.

קבוצת הכדורגל של המועדון הוקמה ב-24 במאי 1936 בחסות כורי הפחם בעיר ונחשבת לאחת הקבוצות הגדולות במזרח אירופה. לאחר שזכתה באליפות הליגה האירופית בעונת 2008/2009, הפכה לקבוצה הראשונה באוקראינה העצמאית שזכתה בתואר אירופי. זהו גם אחד המועדונים העשירים ביותר באוקראינה. לזכות הקבוצה 13 אליפויות לאומיות (בעונות 2001/02, 2004/05, 2005/06, 2007/08, 2009/10, 2010/11, 2011/12, 2012/13, 2013/14, 2016/17, 2017/18, 2018/19, 2019/20), 13 גביעי אוקראינה (בעונות 1994/95, 1996/97, 2000/01, 2001/02, 2003/04, 2007/08, 2010/11, 2011/12, 2012/13, 2015/16, 2016/17, 2017/18, 2018/19), תשעה תוארי הסופרקאפ האוקראיני (2005, 2008, 2010, 2012, 2013, 2014, 2015, 2017, 2021), ארבעה גביעי ברית המועצות (1961, 1962, 1980, 1983) וזכייה אחת בסופר קאפ הסובייטי בשנת 1984.

בעקבות משבר אוקראינה, אצטדיונהּ הביתי של הקבוצה, החל ממאי 2020, הוא האצטדיון האולימפי בקייב[1]. קודם לכן, החל משנת 2017, הקבוצה אירחה באצטדיון מטאליסט שבחרקוב, המכיל 40,200 מקומות ישיבה. קודם לאצטדיון זה, שיחקה הקבוצה בארנה לבוב ובדונבאס ארנה, שהיה האצטדיון הביתי האמיתי האחרון שלה משנת 2009 עד 2014, כאשר בדלני הרפובליקה העממית של דונייצק השתלטו על העיר.

 
שחקני שחטאר חוגגים זכייה בגביע האוקראיני 2017.

מועדון הכדורגל, שהוקם רשמית במאי 1936 נקרא תחילה בשם סטאחאנובץ על שמו של אלכסיי סטאחאנוב, שהיה כורה פחם אגדי באותו האזור באוקראינה. עקב מלחמת העולם השנייה הקבוצה השתנתה מאוד. מהקבוצה של 1941 נשארו רק שלושה שחקנים. תוך כמה שנים הגיעו שחקנים חדשים והקבוצה חזרה לליגת העל הסובייטית ב-1949. ההישג הראשון של הקבוצה היה בשנת 1951 עם המאמן החדש ויקטור נוביקוב, בתקופה שבה היא נקראה שחטאר הגיעה הקבוצה למקום השלישי בליגה הסובייטית.

הקבוצה, שכונתה "הכורים", הייתה ידועה בכל ברית המועצות בשל רוח הלחימה של המועדון וההישגיות שלו. בשנות ה-60, תחת הנהגתו של המאמן אולג אושנקוב, הגיעה הקבוצה שלוש פעמים לגמר הגביע הסובייטי, מתוכן פעמיים, ב-1961 ו-1962 זכתה הקבוצה בגביע. הקבוצה כונתה "קבוצת הגביע" בשל יכולתה לזכות פעם אחר פעם במעמד מכובד בגביע אך ההישגים המרשימים באמת של הקבוצה היו בשנות ה-70 ותחילת שנות ה-80.

בשנת 1975 שחטאר סיימה במקום השני בליגה הסובייטית וזכתה לייצג את ברית המועצות במפעלים האירופיים. בשנת 1978 הגיעה הקבוצה למקום השלישי בליגה הסובייטית ושנה לאחר מכן הגיעה בפעם השנייה בתולדותיה למקום השני (1979). בשנים הללו בקבוצה היה חלוץ ויטאלי סטרוכין, שנחשב לשחקן הטוב בהיסטוריה של המועדון. שחטאר זכתה בשנת 1983 בסופר קאפ הסובייטי אך לא הצליחה להשלים טרבל שכן באליפות זכתה באותה העונה דנייפר דנייפרופטרובסק. בעונת 1983/1984 הקבוצה הגיעה לרבע גמר גביע אירופה למחזיקות גביע.

עם הקמת הפרמייר ליג האוקראינית בשנת 1991 הפכה שחטאר דונצק, ביחד עם דינמו קייב, לאחת משתי המועמדות המובילות בכל שנה לתואר האליפות, ועד שנת 2018 זכתה ב-12 אליפויות. בשנת 2000 השתתפה שחטאר דונצק בפעם הראשונה בליגת האלופות. באחד מהמשחקים בבית היא ניצחה 0–3 את ארסנל.

בעונת 2008/2009 זכתה הקבוצה בגביע אופ"א לאחר שגברה במשחק הגמר בתוצאה 1–2 על קבוצת ורדר ברמן הגרמנית. בעונת 2010/2011 היא שיחקה בליגת האלופות והגיעה לרבע הגמר, אך הודחה על ידי ברצלונה אחרי שהפסידה 6:1 בסיכום הכולל.

בשנת 2014 הופצץ אצטדיון הקבוצה, בעת המשבר האלים שפרץ במדינה והקבוצה נאלצה לעזוב את העיר המופגזת ולנטוש את מתקן האימונים. לאחר שדונצק הפכה לאזור קרבות, הקבוצה נדדה במאי 2014 לקייב על מנת להתאמן. עקב המצב הקבוצה אירחה תחילה את משחקי הבית שלה בארנה לבוב שבעיר לבוב, במערב אוקראינה, המכיל 34,915 מקומות ישיבה[2]. מאז 2017 אצטדיון מטאליסט בחרקוב שימש אותה למשחקי הבית.

ב-2016 הקבוצה הגיעה עד לשלב חצי גמר הליגה האירופית, אך הודחה על ידי סביליה בתוצאה 5:3 בסיכום הכולל. במאי 2018 זכתה בגביע האוקראיני בפעם ה-12 בתולדותיה, אחרי ניצחון על דינמו קייב והפכה לקבוצה האוקראינית שזוכה במירב תוארי הגביע. היא שבה וזכתה בגביע גם עונה לאחר מכן.

בעונת 2019/2020 שחטאר זכתה באליפות ה-13 שלה[3]. בליגה האירופית העפילה לחצי גמר המפעל, אחרי שהדיחה את פ.צ. בזל והביסה את וולפסבורג 5-1 בגומלין. בחצי הגמר הפסידה לאינטר מילאנו בתוצאה 5:0. החל ממאי 2020 מארחת את משחקיה במרכז הספורט הלאומי אולימפיסקי בקייב.

בעונת 2020/2021 שחטאר הרשימה בליגת האלופות עם ניצחון 3:2 על ריאל מדריד ושוויון מאופס מול אינטר מילאן בשלב הבתים, אך הובסה בתוצאה 6:0 לבורוסיה מנשנגלדבך, שהייתה לתבוסה הגדולה ביותר בתולדותיה במפעלים האירופיים, לצד התבוסה בשלב הבתים של ליגת האלופות בעונת 2018/2019 למנצ'סטר סיטי[4].

שחטאר במפעלים האירופיים

עריכה

ברית המועצות (1936–1991)

עריכה

עונה ליגה # גביע אירופה הערות
‏1936
(אביב) 		ליגה שלישית ‏7 ‏32 אחרונות
‏1936
(סתיו) 		‏6 -
‏1937 ‏3 ‏64 אחרונות העפלה לליגת העל
‏1938 ליגת העל ‏11 רבע גמר
‏1939 ‏12
‏1940 ‏12 לא השתתפה
‏1941 ‏5
‏1945 ליגת המשנה הסובייטית שמינית גמר
‏1946
‏1947 ‏2 ‏32 אחרונות
‏1948 ‏3 לא העפילה לשלבי הגביע העפלה לליגת העל
‏1949 ליגת העל ‏18 ‏16 אחרונות
‏1950 ‏11 שמינית גמר
‏1951 ‏3 חצי גמר
‏1952 ‏13 ‏32 אחרונות ירדה לליגת המשנה
‏1953 ליגת המשנה הסובייטית ‏1 טורניר גמר של ליגת המשנה
‏1953 ‏3 חצי גמר
‏1954 ‏1 טורניר מעבר
‏1954 ‏1 רבע גמר העפלה לליגת העל
‏1955 ליגת העל ‏7 שמינית גמר
‏1956 ‏7 לא נערך
‏1957 ‏8 רבע גמר
‏1958 ‏8 שמינית גמר
‏1959 ‏12
‏1960 ‏8 טורניר פלייאוף על מקומות 13–18
‏1960 17 חצי גמר משחקי מעבר על הישרדות בליגה
‏1961 ‏6 משחק על מקומות 11–22
‏1961 ‏12 זכייה
‏1962 ‏3 טורניר מעבר
‏1962 ‏8 זכייה
‏1963 ‏11 גמר
‏1964 ‏5 שמינית גמר
‏1965 ‏12 רבע גמר
‏1966 ‏10 שמינית גמר
‏1967 ‏6 שמינית גמר
‏1968 ‏14 חצי גמר
‏1969 ‏3 ‏16 אחרונות
‏1969 ‏10
‏1970 ‏10 ‏16 אחרונות
‏1971 ‏16 רבע גמר ירידה לליגת המשנה
‏1972 ליגת המשנה הסובייטית ‏2 ‏16 אחרונות חזרה לליגת העל
‏1973 ליגת העל ‏6 שמינית גמר
‏1974 ‏12 חצי גמר
‏1975 ‏2 ‏16 אחרונות
‏1976 (אביב) ‏5 חצי גמר
‏1976 (סתיו) ‏10
‏1977 ‏5 רבע גמר גביע אופ"א שמינית גמר
‏1978 ‏3 גמר
‏1979 ‏2 שלב הבתים גביע מחזיקות הגביע ‏16 אחרונות
‏1980 ‏6 זכייה גביע אופ"א ‏32 אחרונות
‏1981 ‏7 שלב הבתים גביע אופ"א ‏32 אחרונות
‏1982 ‏14 שלב הבתים
‏1983 ‏9 זכייה
‏1984 ‏13 שמינית גמר גביע מחזיקות הגביע רבע גמר
‏1985 ‏12 גמר
‏1986 ‏6 גמר
‏1987 ‏7 ‏16 אחרונות
‏1988 ‏8 שמינית גמר
‏1989 ‏14 רבע גמר
‏1990 ‏8 שמינית גמר
‏1991 ‏12
עונה ליגה # גביע אירופה הערות
‏1992 ליגת העל ‏4 חצי גמר
‏1992/93 ‏4 ‏16 אחרונות
‏1993/94 ‏2 שמינית גמר
‏1994/95 ‏4 זכייה גביע אופ"א סיבוב המוקדמות
‏1995/96 ‏10 חצי גמר גביע מחזיקות הגביע סיבוב 1
‏1996/97 ‏2 זכייה
‏1997/98 ‏2 שמינית גמר גביע מחזיקות הגביע סיבוב 2
‏1998/99 ‏2 חצי גמר גביע אופ"א סיבוב 2
‏1999/00 ‏2 רבע גמר גביע אופ"א סיבוב 1
‏2000/01 ‏2 זכייה גביע אופ"א סיבוב 3 ליגת האלופות — שלב הבתים הראשון
‏2001/02 ‏1 זכייה גביע אופ"א סיבוב 1 ליגת האלופות — סיבוב מוקדמות שלישי
‏2002/03 ‏2 גמר גביע אופ"א סיבוב 1 ליגת האלופות — סיבוב מוקדמות שלישי
‏2003/04 ‏2 זכייה גביע אופ"א סיבוב 1 ליגת האלופות — סיבוב מוקדמות שלישי
‏2004/05 ‏1 גמר גביע אופ"א שמינית גמר ליגת האלופות — שלב הבתים
‏2005/06 ‏1 שמינית גמר גביע אופ"א ‏16 אחרונות ליגת האלופות — סיבוב המוקדמות השלישי
‏2006/07 ‏2 גמר גביע אופ"א שמינית גמר ליגת האלופות — שלב הבתים
‏2007/08 ‏1 זכייה ליגת האלופות שלב הבתים
‏2008/09 ‏2 גמר גביע אופ"א זכייה ליגת האלופות — שלב הבתים
‏2009/10 ‏1 חצי גמר ליגת האלופות ‏16 אחרונות
‏2010/11 ‏1 זכייה ליגת האלופות רבע גמר
‏2011/12 ‏1 זכייה ליגת האלופות שלב הבתים
‏2012/13 ‏1 זכייה ליגת האלופות שמינית גמר
2013/14 ‏1 גמר הליגה האירופית 16 אחרונות ליגת האלופות — שלב הבתים
2014/15 ‏2 גמר ליגת האלופות שמינית גמר
2015/16 ‏2 זכייה הליגה האירופית חצי גמר
2016/17 ‏1 רבע גמר הליגה האירופית ‏16 אחרונות
2017/18 ‏1 זכייה ליגת האלופות
2018/19 ‏1 זכייה הליגה האירופית 32 אחרונות
2019/20 ‏1 16 אחרונות חצי גמר
2020/21 ‏2 רבע גמר ליגת האלופות שלב הבתים
2021/22 ‏1[5] רבע גמר ליגת האלופות שלב הבתים הסופר קאפ האוקראיני(אנ') (2021) — זוכים
2022/23 ‏1 לא נערך בשל הפלישה הרוסית לאוקראינה ליגת האלופות שלב הבתים הליגה האירופית - שמינית גמר
2023/24 ‏1 זכייה ליגת האלופות שלב הבתים הליגה האירופית - שלב פלייאוף

קבוצת הנוער של שחטאר נחשבת לאחת הטובות והענפות במדינה, היא העפילה עד לשלב הגמר בליגת האלופות לנוער בעונת 2014/2015 אך הפסידה לצ'לסי בתוצאה 3:2.

בעונת 2020/2021 קבוצת שחטאר U19 זכתה באליפות אוקראינה.

אצטדיון הקבוצה ומתקנים

עריכה

מהקמת המועדון בשנת 1936 המועדון אירח את משחקיו באצטדיון שחטאר דונצק, שהכיל 25 אלף מושבים. ב-1954 הותקנה תאורה חשמלית וזה היה האצטדיון השני בברית המועצות עם תאורה שכזו. ב-1966 שופץ ותכולת המושבים הוגדלה ל-42 אלף מקומות ועד 1981 שופץ שוב ונוספה בו מערכת חימום. ב-1999 נערך שיפוץ נוסף, על מנת להתאים את האצטדיון לתקנים מודרניים ולתקני ליגת האלופות, כך שהותקנו מושבי פלסטיק ותכולת המושבים הורדה ל-32 אלף מושבים.

אצטדיון אולימפיסקי בדונצק שימש את הקבוצה ממרץ 2004. האצטדיון נבנה ב-1958 ונקרא בשם "לוקומוטיב", משום שנבנה בחסות חברת הרכבות של דונצק. ב-1970 הבנייה הושלמה אך לא שימש כמעט את שחטאר. ב-2003 שופץ ושימש את נבחרת הנוער של אוקראינה ואת הקבוצה כמגרש חלופי.

  ערך מורחב – דונבאס ארנה
 
דונבאס ארנה

ב-2006 החלה בנייתו של דונבאס ארנה בפארק על שם לנין בדונצק. הרעיון לבנות אצטדיון חדש לקבוצה הגיע מהבעלים רינאט אחמטוב. תקציב הבנייה עמד על 400 מיליון דולרים ונועד לארח משחקים במסגרת יורו 2012. האצטדיון נחנך ב-29 באוגוסט 2008 וכלל מושבים בצבעי שחור, כתום ולבן שמסמלים את חבל דונבאס ואת המועדון. חזית האצטדיון צופתה בזכוכית וגג האצטדיון מכסה 93% מהמושבים והוא בעל תכולה של 52,667 מושבים. עקב משבר אוקראינה חדל לשמש כמגרשה של שחטאר ומשמש את קבוצות הכדורגל של הרפובליקה העממית של דונצק. המשחק האחרון שדונצק אירחה היה ב-2 במאי 2014 נגד איליצ'בץ[6].

  ערך מורחב – ארנה לבוב

ב-15 במאי 2014 נודע שבעקבות המשבר הביטחוני באוקראינה הוחלט כי דונצק תארח את המשחקים הביתיים באצטדיון האולימפי בקייב ובארנה לבוב שבלבוב. ארנה לבוב הפך לאצטדיון הקבוצה בטורנירי אופ"א ולעיתים אירחה משחקים בינלאומיים בחרקוב אך את מרבית משחקי הבית ערכה באצטדיון זה.

  ערך מורחב – אצטדיון מטאליסט

ב-30 בינואר 2017 נחתם הסכם לפיו שחטאר תארח את כל משחקיה במסגרת הגביע האוקראיני ובמפעלים האירופיים באצטדיון מטאליסט בחרקוב. עלות השכירות עומדת על 7,000 אירו למשחק.

ממאי 2020 שחטאר מארחת את משחקי הבית במרכז הספורט הלאומי אולימפיסקי המכיל 70,050 מושבים.

עד 2014 מתקן האימונים של הקבוצה היה "קירשה" בעיר דונצק, מתחם בגודל 43 הקטר, 4,368 מ"ר לחוף אגם והכיל 9 מגרשי אימונים (8 מהם עם כיסוי דשא טבעי).

משנת 2014 הקבוצה מתאמנת במרכז האימונים סוויאטושין, בפרברי קייב.

 
מירצ'ה לוצ'סקו, אימן את שחטאר במשך 12 שנה (2004–2016) וזכה עמה בשמונה אליפויות, ארבעה גביעים, שמונה תוארי סופרקאפ וזכייה בגביע אופ"א ותואר אירופי ראשון.
נכון ל-29 באוגוסט 2024
מס' עמדה שם
1   שוער ארתור רודקו
2   חלוץ לאסינה טראורה
4   קשר דניל קסטיו
5   הגנה ואלרי בונדר
6   קשר טרס סטפננקו (קפטן)
7   קשר אגינאלדו
8   קשר דמיטרו קריסקיב
9   קשר מריאן שבד
10   קשר האורהי סודאקוב
11   קשר אולכסנדר זובקוב
12   שוער טימור פוזנאקוב
13   הגנה גיורגי גוצ'וליישווילי
14   חלוץ דנילו סיקאן
15   קשר אנטון הלושצ'נקו
16   הגנה איראקלי אזארובי
17   חלוץ בוהדן ויוניק
18   חלוץ קווין קלסי
מס' עמדה שם
19   הגנה דמיטרו צ'יהרינסקי
20   קשר דמיטרו טופאלוב
21   קשר ארטם בונדרנקו
22   הגנה מיקולה מטוויינקו
23   הגנה פדריניו
25   הגנה נובטוס דיסמאס
26   הגנה יוחים קונופליה
27   קשר אולה אושרטקו
29   קשר יהור נאזארינה
31   שוער דמיטרו ריזניק
32   הגנה אדוארד קוזיק
34   קשר איוואן פטריאק
39   חלוץ נוורטון
44   הגנה ירוסלאב ראקיצקי
46   הגנה דנילו אודוד
48   שוער דניס טבארדובסקי
77   חלוץ קוסראב טוירוב
90   קשר אולכסיי קשצ'וק
תקופת כהונה שם תארים
1936—1937   ניקולאי נאומוב
1938   וסילי בוריסנקו
1938   גריגורי ארכנגלסקי
1939—1941   אברם דנגולוב
1944—1945   ניקולאי קוזנצוב
1946—1948   אלכסיי קוסטילב
1949   גאורגי מזאנוב
1949—1951   ויקטור נוביקוב
1952   קונסטנטין קוואשנין
1952—1956  אלכסנדר פונומארוב
1956—1957   וסילי ירמילוב
1958   א. דנגולוב
1959   ו. נוביקוב
1959—1960   קונסטנטין שצ'גוצקי
1960—1969   אולג אושנקוב 2 גביעי ברית המועצות
1969—1970   יורי וויינוב
1970—1971   ארטיום פליאן
1971   יורי זכארוב
1971—1972   ניקולאי מורוזוב
1972—1973   אולג בזילביץ'
1974   י. זכארוב
1974—1978   ולדימיר סלקוב
1979—1985   ויקטור נוסוב 2 גביעי ברית המועצות
‏1 הסופר קאפ הסובייטי
1986   א. בזילביץ'
1987—1989   אנטולי קונקוב
1989—1994  /  ולרי יארמצ'נקו
1995   ו. סלקוב 1 הגביע האוקראיני
1995—1996   ולרי רודאקוב
1996—1999   ו. יארמצ'נקו 1 הגביע האוקראיני
1999   אנטולי בישובץ
1999   אלכסיי דרוזדנקו
1999—2001   ויקטור פרוקופנקו 1 הגביע האוקראיני
2001—2002   ו. יארמצ'נקו
2002   נביו סקאלה 1 אליפות אוקראינה
‏1 הגביע האוקראיני
2003   ו. יארמצ'נקו
2003—2004   ברנד שוסטר
2004   ו. פרוקופנקו
2004—2016   מירצ'ה לוצ'סקו 8 אליפות אוקראינה
‏6 הגביע האוקראיני
‏7 תוארי הסופר קאפ האוקראיני
‏1 אליפות הליגה האירופית
2016—2019   פאולו פונסקה 3 אליפות אוקראינה
‏3 הגביע האוקראיני
1 תואר הסופר קאפ האוקראיני
2019—2021   לואיש קשטרו 1 אליפות אוקראינה
2021—2022   רוברטו דה זרבי אליפות אוקראינה
1 תואר הסופר קאפ האוקראיני
2022—2023   איגור יוביצ'ביץ' אליפות אוקראינה
2023   פטריק ואן לוון
2023—   מרינו פושיץ' אליפות אוקראינה
הגביע האוקראיני

שחקנים בולטים בעבר ובהווה

עריכה

להלן עשרת השחקנים ששיחקו הכי הרבה משחקי ליגה במדי הקבוצה, נכון ל-27 באוגוסט 2021. שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים בקבוצה.

מקום שם השחקן שנות פעילות הופעות
1 מיכאיל סוקולובסקי 1974–1987 400
2 סרגיי יאשצ'נקו 1982–1995 384
3 דאריו סרנה 2018–2003 339
4 יורי דגטריוב 1967–1983 321
5 ולרי יארמצ'נקו 1966–1978 297
6 אנדריי פיאטוב 2007– 294
7 ויקטור גרצ'יוב 1980–1990
1994 - 1995		 283
8 איגור פטרוב 1981–1991
1994–1996
1998		 281
9 ולרי רודקוב 1974–1987 277
10 דמיטרי שוטקוב 1989–2008 267

להלן עשרת השחקנים שהבקיעו הכי הרבה שערי ליגה במדי הקבוצה, נכון ל-11 בדצמבר 2016. שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים בקבוצה.

מקום שם השחקן שנות פעילות שערים
1 מיכאיל סוקולובסקי 1974–1987 91
2 ולרי סטרוחין 1973–1981 86
3 אנדריי וורוביי 1999–2007 80
4 לואיס אדריאנו 2007–2015 77
5 איגור פטרוב 1981–1991
1994–1996
1998		 70
6 ויקטור גרצ'יוב 1980–1990
1994–1995		 69
7 אלכס טשיירה 2010–2015 67
8 ברנדאו 2002–2008 65
9 סרגיי אטלקין 1990–1997
1999–2002		 61
10 אולג מטבייב 1992–1995
1996–2000		 61

מלבישות, בעלים וספונסרים ראשיים

עריכה

 
אוטובוס המועדון
שנים[7] יצרניות תלבושות ספונסרים
1992—1998   אדידס   קרלסברג
1998—2005   DCC
2005—2006   life:)
2006—2007   SCM
2008—2019   נייק
2019—2021  Parimatch
2021-   פומה
באוקראינה

הפרמייר ליג האוקראיני:

  • אליפויות (14): 2002, 2005, 2006, 2008, 2010, 2011, 2012, 2013, 2014, 2017, 2018, 2019, 2020, 2024

הגביע האוקראיני:

  • זכייה (13): 1995, 1997, 2001, 2002, 2004, 2008, 2011, 2012, 2013, 2016, 2017, 2018, 2019, 2024

הסופר קאפ האוקראיני:

בברית המועצות

הגביע הסובייטי:

הסופר קאפ הסובייטי:

  • זכייה (1): 1983
תארים בינלאומיים
תארים אחרים