קטגוריה:אסתר ח טז – ויקיטקסט

מלבי"ם

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

וביחוד ליהודים היתה שמחה כפולה וששון בגלוי וכבוד גדול :

אסתר רבה ח טז 

אור חדש

פרק ח/פסוק טז

ובגמרא (מגילה דף טז:) ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר א"ר אליעזר א"ר יהודא אורה זו תורה וכן הוא אומר כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו, כג), שמחה זו י"ט וכן הוא אומר ושמחת בחגיך (דברים טז, יד), וששון א"ר אלעזר זו מילה וכן הוא אומר שש אנכי על אמרתיך (תהלים קיט, קסב), ויקר אלו תפילין וכן הוא אומר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך (דברים כח, י) ותניא ר' אליעזר אומר אלו תפילין שבראש, ופי' דבר זה כאשר היו גוברים על המן זכו ישראל למדריגה עליונה מאוד וזכו לתורה אף כי כבר היה להם התורה זכו להיות דביקים במעלות התורה השכלית וקודם זה אף שהיה התורה להם היה להם מונע הוא עמלק המבטל את דביקת ישראל בתורה ולכך זכו ישראל באותו זמן אל הדביקות במעלת התורה לגמרי וכן כל אלו שנזכר כי כאשר גברו על עם המן היה דביקים לגמרי במעלת י"ט ובמעלת המילה ובמעלת התפילין והתורה היא ראשונה להיות האדם דבק במעלה הזאת ואף כי התורה מדריגתה ומעלה על כל (ספר אור חדש עמוד רג) מ"מ מפני שהיא שייך אל השכל והשכל הוא עליון לכך הוא קודם לקבל אותה מדריגה שהיא התורה ואח"כ מדריגת הי"ט שהוא לנפש האדם כי השמחה הוא לנפש והוא מדריגה עוד יותר אשר זכו אליה וי"ט הוא יום קדוש ואח"כ המילה שהיא בגוף האדם והיא מצות קדושה שהרי כתיב (ירמיה יא, טו) ובשר קדש יעברו מעליך, זהו המילה, וכך תקנו בברכה וצאצאיו חתם באות ברית קודש הרי אלו ג' מצות אשר זכו ישראל אליה כלם מדרגות קדושות כל אחת ואחת מעלה יותר עליונה מן ראשונה שזכו לתורה שהתורה היא שכלי ומקבל אותה השכל וי"ט הוא לנפש כי השמחה של י"ט הוא לנפש והוא עוד יותר מעלה והמילה הוא לגוף וכאשר יש קדושה לגוף הוא עוד יותר מעלה והתפילין אשר זכו אליה עוד יותר קדושה כי בתפילין שם ה' לגמרי הוא על האדם והם הפאר שהוא על הכל ולפיכך התפילין הוא על הכל ובכח התפילין הדביקות שישראל דביקים בו יתברך לגמרי ובזה היו מנצחין את עמלק כמו שהתבאר למעלה באריכות כלל הדבר בפסוק הזה נרמזו המעלות הקדושות שזכו ישראל כאשר היו מנצחין את המן שהוא מזרע עמלק עד המדריגה האחרונה שהיה שם ה' נקרא עליהם והבן הדברים האלו אשר נתבארו כאן ולעיל בפתיחה גם כן נתבאר ע"ש.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ח טז.

ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר אמר רב יהודה (מגילה טז ב):

• אוֹרָה זו תורה וכן הוא אומר (ביאור:משלי ו כג) כי נר מצוה ותורה אור,
• וְשִׂמְחָה זה יום טוב וכן הוא אומר (דברים טז יד) ושמחת בחגך,
• וְשָׂשֹׂן זו מילה וכן הוא אומר (תהלים קיט קסב) שש אנכי על אמרתך
• וִיקָר אלו תפלין וכן הוא אומר (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך.

מאז פירסום פקודת ההרג של המן "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ" (ביאור:אסתר ג יב) ועד פרסום פקודת ההגנה "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן, בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ" (ביאור:אסתר ח ט), כשבעים ימים, היהודים סבלו התקפות ועלבונות. לאחר פרסום פקודת ההגנה והופעתו של מרדכי, "מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" (ביאור:אסתר י ג), "בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן" (ביאור:אסתר ח טו) היהודים למדו שבמאמץ ובשתוף פעולה הם ינצלו ממות ואבדון ביום הפור.

ברחובות העיר שושן היתה "צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה" (ביאור:אסתר ח טו) ליהודים ולעם בריקודים עליזים ומנגינות שמחה.

ובבתיהם היהודים עשו, כיכולתם, "שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים, מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב" (ביאור:אסתר ח יז) בגלוי לאור, ללא פחד מאויביהם (ביאור:אסתר ח יז), כולם ביחד, עם הזמנה לגוים להתיהד (ביאור:אסתר ח יז) וברוב יוקרה, כשם שהמלך עשה "בְּהַרְאֹתוֹ, אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ" (ביאור:אסתר א ד).