ביאור:איוב כא – ויקיטקסט

א וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר.

"

ב שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי, וּתְהִי זֹאת תַּנְחוּמֹתֵיכֶם. ג שָׂאוּנִי וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר, וְאַחַר דַּבְּרִי תַלְעִיג. ד הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי, וְאִם מַדּוּעַ לֹא תִקְצַר רוּחִי. ה פְּנוּ אֵלַי וְהָשַׁמּוּ, וְשִׂימוּ יָד עַל פֶּה. ו וְאִם זָכַרְתִּי וְנִבְהָלְתִּי, וְאָחַז בְּשָׂרִי פַּלָּצוּת. ז מַדּוּעַ רְשָׁעִים יִחְיוּ, עָתְקוּ גַּם גָּבְרוּ חָיִל. ח זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם עִמָּם, וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם. ט בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד, וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם. י שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל, תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל. יא יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם, וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן. יב יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר, וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב. יג (יבלו) יְכַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם, וּבְרֶגַע שְׁאוֹל יֵחָתּוּ. יד וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ, וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ. טו מַה שַׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ, וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ. טז הֵן לֹא בְיָדָם טוּבָם, עֲצַת רְשָׁעִים רָחֲקָה מֶנִּי. יז כַּמָּה נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְיָבֹא עָלֵימוֹ אֵידָם, חֲבָלִים יְחַלֵּק בְּאַפּוֹ. יח יִהְיוּ כְּתֶבֶן לִפְנֵי רוּחַ, וּכְמֹץ גְּנָבַתּוּ סוּפָה. יט אֱלוֹהַּ יִצְפֹּן לְבָנָיו אוֹנוֹ, יְשַׁלֵּם אֵלָיו וְיֵדָע. כ יִרְאוּ (עינו) עֵינָיו כִּידוֹ, וּמֵחֲמַת שַׁדַּי יִשְׁתֶּה. כא כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו, וּמִסְפַּר חֳדָשָׁיו חֻצָּצוּ. כב הַלְאֵל יְלַמֶּד דָּעַת, וְהוּא רָמִים יִשְׁפּוֹט. כג זֶה יָמוּת בְּעֶצֶם תֻּמּוֹ, כֻּלּוֹ שַׁלְאֲנַן וְשָׁלֵיו. כד עֲטִינָיו מָלְאוּ חָלָב, וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה. כה וְזֶה יָמוּת בְּנֶפֶשׁ מָרָה, וְלֹא אָכַל בַּטּוֹבָה. כו יַחַד עַל עָפָר יִשְׁכָּבוּ, וְרִמָּה תְּכַסֶּה עֲלֵיהֶם. כז הֵן יָדַעְתִּי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וּמְזִמּוֹת עָלַי תַּחְמֹסוּ. כח כִּי תֹאמְרוּ אַיֵּה בֵית נָדִיב, וְאַיֵּה אֹהֶל מִשְׁכְּנוֹת רְשָׁעִים. כט הֲלֹא שְׁאֶלְתֶּם עוֹבְרֵי דָרֶךְ, וְאֹתֹתָם לֹא תְנַכֵּרוּ. ל כִּי לְיוֹם אֵיד יֵחָשֶׂךְ רָע, לְיוֹם עֲבָרוֹת יוּבָלוּ. לא מִי יַגִּיד עַל פָּנָיו דַּרְכּוֹ, וְהוּא עָשָׂה מִי יְשַׁלֶּם לוֹ. לב וְהוּא לִקְבָרוֹת יוּבָל, וְעַל גָּדִישׁ יִשְׁקוֹד. לג מָתְקוּ לוֹ רִגְבֵי נָחַל וְאַחֲרָיו כָּל אָדָם יִמְשׁוֹךְ, וּלְפָנָיו אֵין מִסְפָּר. לד וְאֵיךְ תְּנַחֲמוּנִי הָבֶל, וּתְשׁוּבֹתֵיכֶם נִשְׁאַר מָעַל.

"

{ס}