מ"ג ירמיהו ג יא – ויקיטקסט
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יהוה אלי צדקה נפשה משבה ישראל מבגדה יהודה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי צִדְּקָה נַפְשָׁהּ מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל מִבֹּגֵדָה יְהוּדָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֵלַ֔י צִדְּקָ֥ה נַפְשָׁ֖הּ מְשֻׁבָ֣ה יִשְׂרָאֵ֑ל מִבֹּגֵדָ֖ה יְהוּדָֽה׃
תרגום יונתן
וַאֲמַר יְיָ לִי זַכִּיאוּ נַפְשֵׁיהוֹן דְמִתְחַסְנִין לְמֵיסַב לְפוּלְחָנִי דְבֵית יִשְׂרָאֵל מִמְשַׁקְרַיָא דְבֵית יְהוּדָה:
רש"י
"צדקה נפשי משובה ישראל" - נקתה ופטרה עצמה מן הדין שלא היה לה ממי ללמוד
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"צדקה נפשי וגו'" - ר"ל עם כי ישראל חטא ראשונה הנה יהודה הכבידה כ"כ בפשעה עד שלמולה נחשבת ישראל לצדקת
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"ויאמר ה' אלי צדקה נפשה משובה ישראל" ע"י "בגודה יהודה" שבהעריך מעשה ישראל נגד מעשה יהודה נמצא שישראל צדיקים נגד יהודה, ולכן.