קטגוריה:הושע ד יט – ויקיטקסט
תרגום יונתן
עוֹבְדֵי רַבְרְבֵיהוֹן לָא תַקְנִין כְּמָא דְלֵית אֶפְשַׁר לְמֵיצַר רוּחַ בְּכָנָף כְּעַן אַיְתֵי עֲלֵיהוֹן סָנְאָה וְיִבְהֲתוּן מֵאֱגוֹרֵי טַעֲוָתְהוֹן:
רש"י
"צרר רוח אותה בכנפיה" - נדבק הרוח בכנפיה כעוף הזה שאין הרוח מניחתו לשכון עד שמוליכו למרחוק כן יבואו האויבים עליהם ויגלום בגולה ואז "יבשו מזבחותם" - מזבחי תועבותם שאין פונים אליהם כאשר יאמר חטא חטאה כן יאמר זבח זבחה מן המקומות שהיו זובחים שם וכן ת"י מאיגורי תועבתהון מדרש תנחומא מצאתי לשון אגדות כאד' המאיים על איש המקניטו חייך שאני צורר לך בכנפיך כך המקרא הזה מאיים על ישראל קנאתי קשורה וחמתי להנקם באחרית ויבושו ממעשיהם
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"צרר" - ענין קשירה כמו מי צרר מים (משלי ל)
"בכנפיה" - מלשון כנף והמשילה לעוף שהרוח נושאה
מצודת דוד
"צרר רוח" - ר"ל הרוח קשר את עצמו אל העדה בכנפיה להוליכם מהר בגולה ואז יבושו מן הזבחים שעשו אל העבודת כוכבים כי לא ימצאו בהם עזר ורק המה לבושת ולכלימה
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"צרר רוח", והרוח הזה שהוא רוח שכרות ורוח זנונים ורוח רעה ובוז, "צרר את העוף הזה בכנפיו" ונושאהו למעלה לעוף מארצו אל אשור ומצרים, כמ"ש לקמן (ז' י"ב) כעוף השמים אורידם, ועי"כ "יבושו מזבחותם" שזבחו אל העגלים: