רש"י על תהלים קד – ויקיטקסט
פסוק ב
"עוטה אור" - ברקיע כשלמה
פסוק ד
"עושה מלאכיו רוחות" - עושה את הרוחות שלוחיו
פסוק ו
"תהום כלבוש כסיתו" - זה דוגמת האמור במקום אחר (איוב ל"ח) בשומי ענן לבושו וגו'
"תהום" - הוא הים
"על הרים יעמדו" - מי אוקיינוס גבוה מכל העולם עומד על ההרים וכן הוא אומר (עמוס ה ט) הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ אין שפיכה אלא מלמעלה למטה
פסוק ז
"מן גערתך ינוסון" - כשאמרת (בראשית א) יקוו המים ומאותו הקול יחפזון ונקוו אל מקום אשר יסדת להם
פסוק ט
"גבול שמת" - להם החול אשר סביב שפתו
פסוק יב
"עליהם עוף השמים ישכון" - על המעינות "מבין עפאים" - ענפי אילנות וכן (דנייאל ד) עפיה שפיר
פסוק טו
"ויין" - אשר ישמח לבב אנוש גם אותו יוציא מן הארץ
"ושמן" - להצהיל בו פנים
"ולחם" - אשר לב אנוש יסעד
פסוק טז
"עצי ה'" - בגן עדן
פסוק יז
"צפרים יקננו" - ישראל ישכנו שם "יקננו" - לשון קן צפור
פסוק יח
"הרים הגבוהים" - ברא ליעלים "מחסה" - כל לשון מחסה לשון צל ומחבא שאדם מתכסה שם מן הזרם ומן המטר אבר"י בלע"ז
פסוק יט
"למועדים" - למנות בו זמנים ורגלים "שמש ידע מבואו" - אבל ירח לא ידע מבואו פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה
פסוק כ
"תשת חשך ויהי לילה" - בכל יום אתה מחשיך ומעריב את השמש והיה לילה ובו תרמוש כל חיתו יער