שופטים ט

א וילך אבימלך בן ירבעל שכמה אל אחי אמו וידבר אליהם ואל כל משפחת בית אבי אמו לאמר ב דברו נא באזני כל בעלי שכם מה טוב לכם המשל בכם שבעים איש כל בני ירבעל אם משל בכם איש אחד וזכרתם כי עצמכם ובשרכם אני ג וידברו אחי אמו עליו באזני כל בעלי שכם את כל הדברים האלה ויט לבם אחרי אבימלך כי אמרו אחינו הוא ד ויתנו לו שבעים כסף מבית בעל ברית וישכר בהם אבימלך אנשים ריקים ופחזים וילכו אחריו ה ויבא בית אביו עפרתה ויהרג את אחיו בני ירבעל שבעים איש על אבן אחת ויותר יותם בן ירבעל הקטן כי נחבא     ו ויאספו כל בעלי שכם וכל בית מלוא וילכו וימליכו את אבימלך למלך עם אלון מצב אשר בשכם ז ויגדו ליותם וילך ויעמד בראש הר גרזים וישא קולו ויקרא ויאמר להם שמעו אלי בעלי שכם וישמע אליכם אלהים ח הלוך הלכו העצים למשח עליהם מלך ויאמרו לזית מלוכה [מלכה] עלינו ט ויאמר להם הזית החדלתי את דשני אשר בי יכבדו אלהים ואנשים והלכתי לנוע על העצים י ויאמרו העצים לתאנה לכי את מלכי עלינו יא ותאמר להם התאנה החדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה והלכתי לנוע על העצים יב ויאמרו העצים לגפן לכי את מלוכי [מלכי] עלינו יג ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים והלכתי לנוע על העצים יד ויאמרו כל העצים אל האטד לך אתה מלך עלינו טו ויאמר האטד אל העצים אם באמת אתם משחים אתי למלך עליכם באו חסו בצלי ואם אין תצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון טז ועתה אם באמת ובתמים עשיתם ותמליכו את אבימלך ואם טובה עשיתם עם ירבעל ועם ביתו ואם כגמול ידיו עשיתם לו יז אשר נלחם אבי עליכם וישלך את נפשו מנגד ויצל אתכם מיד מדין יח ואתם קמתם על בית אבי היום ותהרגו את בניו שבעים איש על אבן אחת ותמליכו את אבימלך בן אמתו על בעלי שכם כי אחיכם הוא יט ואם באמת ובתמים עשיתם עם ירבעל ועם ביתו היום הזה שמחו באבימלך וישמח גם הוא בכם כ ואם אין תצא אש מאבימלך ותאכל את בעלי שכם ואת בית מלוא ותצא אש מבעלי שכם ומבית מלוא ותאכל את אבימלך כא וינס יותם ויברח וילך בארה וישב שם מפני אבימלך אחיו

כב וישר אבימלך על ישראל שלש שנים כג וישלח אלהים רוח רעה בין אבימלך ובין בעלי שכם ויבגדו בעלי שכם באבימלך כד לבוא חמס שבעים בני ירבעל ודמם לשום על אבימלך אחיהם אשר הרג אותם ועל בעלי שכם אשר חזקו את ידיו להרג את אחיו כה וישימו לו בעלי שכם מארבים על ראשי ההרים ויגזלו את כל אשר יעבר עליהם בדרך ויגד לאבימלך

כו ויבא געל בן עבד ואחיו ויעברו בשכם ויבטחו בו בעלי שכם כז ויצאו השדה ויבצרו את כרמיהם וידרכו ויעשו הלולים ויבאו בית א‍להיהם ויאכלו וישתו ויקללו את אבימלך כח ויאמר געל בן עבד מי אבימלך ומי שכם כי נעבדנו הלא בן ירבעל וזבל פקידו עבדו את אנשי חמור אבי שכם ומדוע נעבדנו אנחנו כט ומי יתן את העם הזה בידי ואסירה את אבימלך ויאמר לאבימלך רבה צבאך וצאה ל וישמע זבל שר העיר את דברי געל בן עבד ויחר אפו לא וישלח מלאכים אל אבימלך בתרמה לאמר הנה געל בן עבד ואחיו באים שכמה והנם צרים את העיר עליך לב ועתה קום לילה אתה והעם אשר אתך וארב בשדה לג והיה בבקר כזרח השמש תשכים ופשטת על העיר והנה הוא והעם אשר אתו יצאים אליך ועשית לו כאשר תמצא ידך     לד ויקם אבימלך וכל העם אשר עמו לילה ויארבו על שכם ארבעה ראשים לה ויצא געל בן עבד ויעמד פתח שער העיר ויקם אבימלך והעם אשר אתו מן המארב לו וירא געל את העם ויאמר אל זבל הנה עם יורד מראשי ההרים ויאמר אליו זבל את צל ההרים אתה ראה כאנשים     לז ויסף עוד געל לדבר ויאמר הנה עם יורדים מעם טבור הארץ וראש אחד בא מדרך אלון מעוננים לח ויאמר אליו זבל איה אפוא פיך אשר תאמר מי אבימלך כי נעבדנו הלא זה העם אשר מאסתה בו צא נא עתה והלחם בו     לט ויצא געל לפני בעלי שכם וילחם באבימלך מ וירדפהו אבימלך וינס מפניו ויפלו חללים רבים עד פתח השער מא וישב אבימלך בארומה ויגרש זבל את געל ואת אחיו משבת בשכם מב ויהי ממחרת ויצא העם השדה ויגדו לאבימלך מג ויקח את העם ויחצם לשלשה ראשים ויארב בשדה וירא והנה העם יצא מן העיר ויקם עליהם ויכם מד ואבימלך והראשים אשר עמו פשטו ויעמדו פתח שער העיר ושני הראשים פשטו על כל אשר בשדה ויכום מה ואבימלך נלחם בעיר כל היום ההוא וילכד את העיר ואת העם אשר בה הרג ויתץ את העיר ויזרעה מלח

מו וישמעו כל בעלי מגדל שכם ויבאו אל צריח בית אל ברית מז ויגד לאבימלך כי התקבצו כל בעלי מגדל שכם מח ויעל אבימלך הר צלמון הוא וכל העם אשר אתו ויקח אבימלך את הקרדמות בידו ויכרת שוכת עצים וישאה וישם על שכמו ויאמר אל העם אשר עמו מה ראיתם עשיתי מהרו עשו כמוני מט ויכרתו גם כל העם איש שוכה וילכו אחרי אבימלך וישימו על הצריח ויציתו עליהם את הצריח באש וימתו גם כל אנשי מגדל שכם כאלף איש ואשה

א וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבַּעַל שְׁכֶמָה אֶל אֲחֵי אִמּוֹ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וְאֶל כָּל מִשְׁפַּחַת בֵּית אֲבִי אִמּוֹ לֵאמֹר. ב דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי כָל בַּעֲלֵי שְׁכֶם מַה טּוֹב לָכֶם הַמְשֹׁל בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ כֹּל בְּנֵי יְרֻבַּעַל אִם מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד וּזְכַרְתֶּם כִּי עַצְמֵכֶם וּבְשַׂרְכֶם אָנִי. ג וַיְדַבְּרוּ אֲחֵי אִמּוֹ עָלָיו בְּאָזְנֵי כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּט לִבָּם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ כִּי אָמְרוּ אָחִינוּ הוּא. ד וַיִּתְּנוּ לוֹ שִׁבְעִים כֶּסֶף מִבֵּית בַּעַל בְּרִית וַיִּשְׂכֹּר בָּהֶם אֲבִימֶלֶךְ אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו. ה וַיָּבֹא בֵית אָבִיו עָפְרָתָה וַיַּהֲרֹג אֶת אֶחָיו בְּנֵי יְרֻבַּעַל שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת וַיִּוָּתֵר יוֹתָם בֶּן יְרֻבַּעַל הַקָּטֹן כִּי נֶחְבָּא.     ו וַיֵּאָסְפוּ כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְכָל בֵּית מִלּוֹא וַיֵּלְכוּ וַיַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ לְמֶלֶךְ עִם אֵלוֹן מֻצָּב אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם. ז וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר גְּרִזִים וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם אֱלֹהִים. ח הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת מלוכה [מָלְכָה] עָלֵינוּ. ט וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת הֶחֳדַלְתִּי אֶת דִּשְׁנִי אֲשֶׁר בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים. י וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה לְכִי אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ. יא וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה הֶחֳדַלְתִּי אֶת מָתְקִי וְאֶת תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים. יב וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן לְכִי אַתְּ מלוכי [מָלְכִי] עָלֵינוּ. יג וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים. יד וַיֹּאמְרוּ כָל הָעֵצִים אֶל הָאָטָד לֵךְ אַתָּה מְלָךְ עָלֵינוּ. טו וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן. טז וְעַתָּה אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאִם טוֹבָה עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ וְאִם כִּגְמוּל יָדָיו עֲשִׂיתֶם לוֹ. יז אֲשֶׁר נִלְחַם אָבִי עֲלֵיכֶם וַיַּשְׁלֵךְ אֶת נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד מִדְיָן. יח וְאַתֶּם קַמְתֶּם עַל בֵּית אָבִי הַיּוֹם וַתַּהַרְגוּ אֶת בָּנָיו שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן אֲמָתוֹ עַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם כִּי אֲחִיכֶם הוּא. יט וְאִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה שִׂמְחוּ בַּאֲבִימֶלֶךְ וְיִשְׂמַח גַּם הוּא בָּכֶם. כ וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ וְתֹאכַל אֶת בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְאֶת בֵּית מִלּוֹא וְתֵצֵא אֵשׁ מִבַּעֲלֵי שְׁכֶם וּמִבֵּית מִלּוֹא וְתֹאכַל אֶת אֲבִימֶלֶךְ. כא וַיָּנָס יוֹתָם וַיִּבְרַח וַיֵּלֶךְ בְּאֵרָה וַיֵּשֶׁב שָׁם מִפְּנֵי אֲבִימֶלֶךְ אָחִיו.

כב וַיָּשַׂר אֲבִימֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלֹשׁ שָׁנִים. כג וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים רוּחַ רָעָה בֵּין אֲבִימֶלֶךְ וּבֵין בַּעֲלֵי שְׁכֶם וַיִּבְגְּדוּ בַעֲלֵי שְׁכֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ. כד לָבוֹא חֲמַס שִׁבְעִים בְּנֵי יְרֻבָּעַל וְדָמָם לָשׂוּם עַל אֲבִימֶלֶךְ אֲחִיהֶם אֲשֶׁר הָרַג אוֹתָם וְעַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם אֲשֶׁר חִזְּקוּ אֶת יָדָיו לַהֲרֹג אֶת אֶחָיו. כה וַיָּשִׂימוּ לוֹ בַעֲלֵי שְׁכֶם מְאָרְבִים עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים וַיִּגְזְלוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּדָּרֶךְ וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ.

כו וַיָּבֹא גַּעַל בֶּן עֶבֶד וְאֶחָיו וַיַּעַבְרוּ בִּשְׁכֶם וַיִּבְטְחוּ בוֹ בַּעֲלֵי שְׁכֶם. כז וַיֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה וַיִּבְצְרוּ אֶת כַּרְמֵיהֶם וַיִּדְרְכוּ וַיַּעֲשׂוּ הִלּוּלִים וַיָּבֹאוּ בֵּית אֱ‍לֹהֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיְקַלְלוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ. כח וַיֹּאמֶר גַּעַל בֶּן עֶבֶד מִי אֲבִימֶלֶךְ וּמִי שְׁכֶם כִּי נַעַבְדֶנּוּ הֲלֹא בֶן יְרֻבַּעַל וּזְבֻל פְּקִידוֹ עִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם וּמַדּוּעַ נַעַבְדֶנּוּ אֲנָחְנוּ. כט וּמִי יִתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְאָסִירָה אֶת אֲבִימֶלֶךְ וַיֹּאמֶר לַאֲבִימֶלֶךְ רַבֶּה צְבָאֲךָ וָצֵאָה. ל וַיִּשְׁמַע זְבֻל שַׂר הָעִיר אֶת דִּבְרֵי גַּעַל בֶּן עָבֶד וַיִּחַר אַפּוֹ. לא וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בְּתָרְמָה לֵאמֹר הִנֵּה גַעַל בֶּן עֶבֶד וְאֶחָיו בָּאִים שְׁכֶמָה וְהִנָּם צָרִים אֶת הָעִיר עָלֶיךָ. לב וְעַתָּה קוּם לַיְלָה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ וֶאֱרֹב בַּשָּׂדֶה. לג וְהָיָה בַבֹּקֶר כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ תַּשְׁכִּים וּפָשַׁטְתָּ עַל הָעִיר וְהִנֵּה הוּא וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ יֹצְאִים אֵלֶיךָ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ.     לד וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ לָיְלָה וַיֶּאֶרְבוּ עַל שְׁכֶם אַרְבָּעָה רָאשִׁים. לה וַיֵּצֵא גַּעַל בֶּן עֶבֶד וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִן הַמַּאְרָב. לו וַיַּרְא גַּעַל אֶת הָעָם וַיֹּאמֶר אֶל זְבֻל הִנֵּה עָם יוֹרֵד מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל אֵת צֵל הֶהָרִים אַתָּה רֹאֶה כָּאֲנָשִׁים.     לז וַיֹּסֶף עוֹד גַּעַל לְדַבֵּר וַיֹּאמֶר הִנֵּה עָם יוֹרְדִים מֵעִם טַבּוּר הָאָרֶץ וְרֹאשׁ אֶחָד בָּא מִדֶּרֶךְ אֵלוֹן מְעוֹנְנִים. לח וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל אַיֵּה אֵפוֹא פִיךָ אֲשֶׁר תֹּאמַר מִי אֲבִימֶלֶךְ כִּי נַעַבְדֶנּוּ הֲלֹא זֶה הָעָם אֲשֶׁר מָאַסְתָּה בּוֹ צֵא נָא עַתָּה וְהִלָּחֶם בּוֹ.     לט וַיֵּצֵא גַעַל לִפְנֵי בַּעֲלֵי שְׁכֶם וַיִּלָּחֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ. מ וַיִּרְדְּפֵהוּ אֲבִימֶלֶךְ וַיָּנָס מִפָּנָיו וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים רַבִּים עַד פֶּתַח הַשָּׁעַר. מא וַיֵּשֶׁב אֲבִימֶלֶךְ בָּארוּמָה וַיְגָרֶשׁ זְבֻל אֶת גַּעַל וְאֶת אֶחָיו מִשֶּׁבֶת בִּשְׁכֶם. מב וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה וַיַּגִּדוּ לַאֲבִימֶלֶךְ. מג וַיִּקַּח אֶת הָעָם וַיֶּחֱצֵם לִשְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיֶּאֱרֹב בַּשָּׂדֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הָעָם יֹצֵא מִן הָעִיר וַיָּקָם עֲלֵיהֶם וַיַּכֵּם. מד וַאֲבִימֶלֶךְ וְהָרָאשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ פָּשְׁטוּ וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וּשְׁנֵי הָרָאשִׁים פָּשְׁטוּ עַל כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה וַיַּכּוּם. מה וַאֲבִימֶלֶךְ נִלְחָם בָּעִיר כֹּל הַיּוֹם הַהוּא וַיִּלְכֹּד אֶת הָעִיר וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ הָרָג וַיִּתֹּץ אֶת הָעִיר וַיִּזְרָעֶהָ מֶלַח.

מו וַיִּשְׁמְעוּ כָּל בַּעֲלֵי מִגְדַּל שְׁכֶם וַיָּבֹאוּ אֶל צְרִיחַ בֵּית אֵל בְּרִית. מז וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ כִּי הִתְקַבְּצוּ כָּל בַּעֲלֵי מִגְדַּל שְׁכֶם. מח וַיַּעַל אֲבִימֶלֶךְ הַר צַלְמוֹן הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ אֶת הַקַּרְדֻּמּוֹת בְּיָדוֹ וַיִּכְרֹת שׂוֹכַת עֵצִים וַיִּשָּׂאֶהָ וַיָּשֶׂם עַל שִׁכְמוֹ וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ מָה רְאִיתֶם עָשִׂיתִי מַהֲרוּ עֲשׂוּ כָמוֹנִי. מט וַיִּכְרְתוּ גַם כָּל הָעָם אִישׁ שׂוֹכֹה וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיָּשִׂימוּ עַל הַצְּרִיחַ וַיַּצִּיתוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַצְּרִיחַ בָּאֵשׁ וַיָּמֻתוּ גַּם כָּל אַנְשֵׁי מִגְדַּל שְׁכֶם כְּאֶלֶף אִישׁ וְאִשָּׁה.

אבימלך הורג את כל אחיו (מלבד יותם) ובני שכם ממליכים אותו

א וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבַּעַל שְׁכֶמָה לשכם, לעיר בה גרה אימו (ראה בפרק הקודם, פסוק לא) אֶל אֲחֵי אִמּוֹ, וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וְאֶל כָּל מִשְׁפַּחַת בֵּית אֲבִי אִמּוֹ לֵאמֹר: ב דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי כָל בַּעֲלֵי אדוני העיר שְׁכֶם: "מַה טּוֹב לָכֶם: הַמְשֹׁל בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ שבוודאי יהיה עסוקים בוויכוחים ביניהם במקום לעזור לכם כֹּל בְּנֵי יְרֻבַּעַל כל 70 בני גדעון שהוזכרו בפרק הקודם פסוק ל אִם או אם מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד? וּזְכַרְתֶּם כִּי עַצְמֵכֶם וּבְשַׂרְכֶם אני כאילו גוף אחד עמכם, שאני יליד שכם אָנִי". ג וַיְדַבְּרוּ אֲחֵי אִמּוֹ עָלָיו בְּאָזְנֵי כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֵּט לִבָּם השתכנעו ללכת אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ כִּי אָמְרוּ "אָחִינוּ הוּא". ד וַיִּתְּנוּ לוֹ שִׁבְעִים כֶּסֶף מִבֵּית בַּעַל בְּרִית מהמקדש של האליל 'בעל ברית', וַיִּשְׂכֹּר בָּהֶם אֲבִימֶלֶךְ אֲנָשִׁים רֵיקִים חסרי יחוס וּפֹחֲזִים קלי דעת וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו. ה וַיָּבֹא בֵית אָבִיו עָפְרָתָה, וַיַּהֲרֹג אֶת אֶחָיו בְּנֵי יְרֻבַּעַל, שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת שם את כולם על גבי סלע, ושם הרג אותם, וַיִּוָּתֵר יוֹתָם בֶּן יְרֻבַּעַל הַקָּטֹן הכי קטן, כִּי נֶחְבָּא. {ס}

ו וַיֵּאָסְפוּ כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְכָל בֵּית מִלּוֹא אדוני ישוב הנקרא 'בית מילוא', וַיֵּלְכוּ וַיַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ לְמֶלֶךְ, עִם במקום הנקרא 'אֵלוֹן מֻצָּב' אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם.

משל יותם

ז וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם, וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר גְּרִזִים ששכם בנויה למרגלותיו וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא, וַיֹּאמֶר לָהֶם: "שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם אֱלֹהִים לשון ברכה: אם תקשיבו לדברי, ה' יקשיב לכל בקשותיכם. ח הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים העצים במשל יותם נמשלים לבני העיר שכם לִמְשֹׁחַ להמליך (על ידי משיחת המלך בשמן) עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ, וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת: "(מלוכה) מָלְכָה עָלֵינוּ". ט וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת: "הֶחֳדַלְתִּי האם יכול אני להפסיק אֶת דִּשְׁנִי ליצר את השמן שלי אֲשֶׁר בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים בשמן זית מושכים את כלי המקדש, ומוסיפים למנחות ולמנורה וַאֲנָשִׁים למשל מלכים בטקס הכתרתם, וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ להתנדנד מצד לצד כמו יתר העצים עַל הָעֵצִים במולכי על העצים?". י וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה: "לְכִי אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ". יא וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה: "הֶחֳדַלְתִּי אֶת מָתְקִי פירותי המתוקים וְאֶת תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה, וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים?". יב וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן: "לְכִי אַתְּ (מלוכי) מָלְכִי עָלֵינוּ". יג וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן: "הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי היין שאני עושה הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים שמנסכים אותו על המזבח (למשל שמות כט, מ) וַאֲנָשִׁים, וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים?". יד וַיֹּאמְרוּ כָל הָעֵצִים אֶל הָאָטָד סוג של קוץ. והנמשל: לאחר שאדוני שכם לא הצליחו למצא מנהיג הגון, פנו לאבימלך: "לֵךְ אַתָּה מְלָךְ עָלֵינוּ". טו וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים: "אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם, בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי התכופפו כך שתהיו מתחת לצל שלי. הנמשל: מושל בזוי משפיל את נתיניו, וְאִם אַיִן לא תעשו זאת, תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד הקוצים נשרפים בקלות. והנמשל: תהיה מריבה ביניכם לבין אבימלך וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן שהמליכו את האטד, שאינו יכול לסוכך עליהם, אבל בקלות יכול לשרוף אותם". טז וְעַתָּה אִם כאן מתחילה שאלה רטורית שמסתיימת בפסוק יט בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ, וְאִם טוֹבָה ואם דבר חיובי עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ, וְאִם כִּגְמוּל יָדָיו כגמול על מעשיו, כראוי לו עֲשִׂיתֶם לוֹ. יז אֲשֶׁר נִלְחַם אָבִי עֲלֵיכֶם בשבילכם, וַיַּשְׁלֵךְ אֶת נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד מִדְיָן. יח וְאַתֶּם קַמְתֶּם עַל בֵּית אָבִי הַיּוֹם וַתַּהַרְגוּ אתם נתתם כסף לאבימלך והוא הרג (70 שקלים, כנגד שבעים אחים שהרג) אֶת בָּנָיו שִׁבְעִים ליתר דיוק מדובר ב-69 אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת, וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן אֲמָתוֹ בנו של גדעון מפילגשו עַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם כִּי כיוון ששיכנע אתכם (פסוק ב) ש- אֲחִיכֶם הוּא. יט וְאִם המשך השאלה שהתחילה בפסוק טז בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה, שִׂמְחוּ אם התשובה לשאלה היא: כן - אז תשמחו, תהיו מרוצים בחלקכם בַּאֲבִימֶלֶךְ וְיִשְׂמַח גַּם הוּא בָּכֶם. כ וְאִם אַיִן אם לא באמת ובתמים המלכתם אותו: תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ וְתֹאכַל כמו שאכן ארע (פסוק מה) אֶת בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְאֶת בֵּית מִלּוֹא, וְתֵצֵא אֵשׁ מִבַּעֲלֵי שְׁכֶם וּמִבֵּית מִלּוֹא וְתֹאכַל כמו שארע בפסוק נג אֶת אֲבִימֶלֶךְ". כא וַיָּנָס יוֹתָם וַיִּבְרַח וַיֵּלֶךְ בְּאֵרָה למקום הנקרא 'באר', וַיֵּשֶׁב שָׁם מִפְּנֵי כדי שלא יהרגהו אֲבִימֶלֶךְ אָחִיו. {פ}

אבימלך שולט על כל ישראל ובני שכם מורדים בו

כב וַיָּשַׂר שלט, מלשון שררה אֲבִימֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל אחרי שהשתלט על שכם שהיא עיר מרכזית, התפשטה השפעתו על כל מרכז הארץ שָׁלֹשׁ שָׁנִים. כג וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים רוּחַ רָעָה תחושת שנאה, כמו שאמר יותם בפסוק כ בֵּין אֲבִימֶלֶךְ וּבֵין בַּעֲלֵי שְׁכֶם, וַיִּבְגְּדוּ בַעֲלֵי שְׁכֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ. כד לָבוֹא חֲמַס וה' עשה זאת כדי שיבוא העוול שעשו ל- שִׁבְעִים בְּנֵי יְרֻבָּעַל, וְדָמָם את העונש על שפיכת דמם לָשׂוּם עַל אֲבִימֶלֶךְ אֲחִיהֶם אֲשֶׁר הָרַג אוֹתָם, וְעַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם אֲשֶׁר חִזְּקוּ אֶת יָדָיו לַהֲרֹג אֶת אֶחָיו. כה וַיָּשִׂימוּ לוֹ לאבימלך ולפקידיו (בפרט לגובי המס של אבימלך) בַעֲלֵי שְׁכֶם מְאָרְבִים עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים, וַיִּגְזְלוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּדָּרֶךְ, וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ. {פ}

געל בן עבד מוביל את המרד באבימלך אך מפסיד לו בקרב ומודח

כו וַיָּבֹא גַּעַל בֶּן עֶבֶד וְאֶחָיו וַיַּעַבְרוּ התהלכו בִּשְׁכֶם, וַיִּבְטְחוּ בוֹ בַּעֲלֵי שְׁכֶם. כז וַיֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה וַיִּבְצְרוּ אֶת כַּרְמֵיהֶם וַיִּדְרְכוּ דרכו על הענבים להוציא את המיץ וַיַּעֲשׂוּ הִלּוּלִים חגיגת בציר הענבים, וַיָּבֹאוּ בֵּית אֱ‍לֹהֵיהֶם, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיְקַלְלוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ. כח וַיֹּאמֶר גַּעַל בֶּן עֶבֶד: "מִי אֲבִימֶלֶךְ וּמִי שְׁכֶם ולעומתו מי היא העיר שכם המכובדת כִּי נַעַבְדֶנּוּ? הֲלֹא בֶן יְרֻבַּעַל הרי הוא בנו של גדעון מעופרה, ולא שכמי אמיתי וּזְבֻל שאמנם הוא כן תושב אמיתי של שכם פְּקִידוֹ הוא רק הפקיד של ירובעל, שעושה את מה שירובעל אומר לו! עִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם מחשובי העיר, ממשפחות כנעניות שהם מצאצאי חמור אבי שכם המקורי (בראשית לד, ב) וּמַדּוּעַ נַעַבְדֶנּוּ אֲנָחְנוּ? כט וּמִי יִתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי נאמנים לי וְאָסִירָה מלמלוך עלינו אֶת אֲבִימֶלֶךְ", וַיֹּאמֶר געל לַאֲבִימֶלֶךְ כלפי אבימלך (אבימלך לא היה שם): "רַבֶּה צְבָאֲךָ קח איתך הרבה כוחות צבא וָצֵאָה וצא מולי למילחמה". ל וַיִּשְׁמַע זְבֻל שַׂר הָעִיר שגעל כינה אותו בלעג 'פקיד' בפסוק כח אֶת דִּבְרֵי גַּעַל בֶּן עָבֶד, וַיִּחַר אַפּוֹ. לא וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בְּתָרְמָה בתרמית, בחשאי לֵאמֹר: "הִנֵּה גַעַל בֶּן עֶבֶד וְאֶחָיו בָּאִים שְׁכֶמָה, וְהִנָּם צָרִים אֶת הָעִיר עָלֶיךָ מסיתים את אנשי העיר נגדך, להיות צרים, אויבים שלך. לב וְעַתָּה קוּם לַיְלָה בלילה, אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ, וֶאֱרֹב בַּשָּׂדֶה. לג וְהָיָה בַבֹּקֶר כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ תַּשְׁכִּים וּפָשַׁטְתָּ עַל הָעִיר, וְהִנֵּה הוּא געל יצא לקראתך משכם וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ יֹצְאִים אֵלֶיךָ, וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ תצליח ידך". לד וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ לָיְלָה, וַיֶּאֶרְבוּ עַל שְׁכֶם אַרְבָּעָה רָאשִׁים קבוצות של לוחמים. לה וַיֵּצֵא גַּעַל בֶּן עֶבֶד וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר, וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִן הַמַּאְרָב. לו וַיַּרְא גַּעַל אֶת הָעָם וַיֹּאמֶר אֶל זְבֻל: "הִנֵּה עָם יוֹרֵד מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים", וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל כדי לעקב את געל מלהתכונן למלחמה: "אֵת צֵל הֶהָרִים אַתָּה רֹאֶה מדמיין כָּאֲנָשִׁים". לז וַיֹּסֶף עוֹד גַּעַל לְדַבֵּר, וַיֹּאמֶר: "הִנֵּה עָם יוֹרְדִים מֵעִם טַבּוּר ממרכז הָאָרֶץ, וְרֹאשׁ אֶחָד וקבוצת לוחמים נוספת בָּא מִדֶּרֶךְ אֵלוֹן מְעוֹנְנִים שם של מקום (שיש בו הרבה אילנות)". לח וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל: "אַיֵּה אֵפוֹא פִיךָ איפה עומדים הדברים שאמרת אֲשֶׁר תֹּאמַר 'מִי אֲבִימֶלֶךְ כִּי נַעַבְדֶנּוּ', הֲלֹא זֶה הָעָם אֲשֶׁר מָאַסְתָּה זילזלת בּוֹ. צֵא נָא עַתָּה וְהִלָּחֶם בּוֹ". לט וַיֵּצֵא גַעַל לִפְנֵי בראש בַּעֲלֵי שְׁכֶם, וַיִּלָּחֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ. מ ‏‏וַיִּרְדְּפֵהוּ אֲבִימֶלֶךְ אבימלך הבריח את געל וַיָּנָס מִפָּנָיו, וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים רַבִּים עַד פֶּתַח הַשָּׁעַר עד שהם ברחו לתוך שכם וסגרו את השער. מא וַיֵּשֶׁב אֲבִימֶלֶךְ בָּארוּמָה עיר בסביבות שכם, וַיְגָרֶשׁ זְבֻל אֶת גַּעַל וְאֶת אֶחָיו שלאחר ההפסד במלחמה אנשי שכם הדיחו אותם מִשֶּׁבֶת בִּשְׁכֶם. {ס}

אבימלך משמיד את שכם

מב וַיְהִי מִמָּחֳרָת לגירושו של געל וַיֵּצֵא הָעָם הם חשבו שאינם צריכים להתחבא בתוך העיר מפני אבימלך לאחר שגרשו את געל, שונאו העיקרי הַשָּׂדֶה, וַיַּגִּדוּ מישהו סיפר על כך לַאֲבִימֶלֶךְ. מג וַיִּקַּח אֶת הָעָם וַיֶּחֱצֵם לִשְׁלֹשָׁה רָאשִׁים, וַיֶּאֱרֹב בַּשָּׂדֶה, וַיַּרְא וְהִנֵּה הָעָם יֹצֵא מִן הָעִיר, וַיָּקָם עֲלֵיהֶם וַיַּכֵּם. מד וַאֲבִימֶלֶךְ וְהָרָאשִׁים ואחד הראשים אֲשֶׁר עִמּוֹ פָּשְׁטוּ התפרסו וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר כדי למנוע מתושבי שכם לברוח לתוך שכם כפי שעשו בפעם הקודמת, וּשְׁנֵי הָרָאשִׁים פָּשְׁטוּ עַל כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, וַיַּכּוּם. מה וַאֲבִימֶלֶךְ נִלְחָם בָּעִיר כֹּל הַיּוֹם הַהוּא, וַיִּלְכֹּד אֶת הָעִיר, וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ הָרָג, וַיִּתֹּץ אֶת הָעִיר וַיִּזְרָעֶהָ מֶלַח פיזר מלח על שדות העיר, כדי שלא יהיה אפשר לזרוע בהם (ראה 'גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ, לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ' - דברים כט, כב). {פ}

אבימלך שורף את מגדל שכם, ובמגדל בתבץ נהרג

מו וַיִּשְׁמְעוּ כָּל בַּעֲלֵי מִגְדַּל שְׁכֶם אנשים חשובים שבבעלותם היה מגדל בשכם, ובמקרה הם לא היו בשכם כאשר אבימלך השמיד אותה, וַיָּבֹאוּ אֶל צְרִיחַ מקום גבוה ב- בֵּית אֵל בְּרִית שהוזכר לעיל, פסוק ד. מז וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ, כִּי הִתְקַבְּצוּ כָּל בַּעֲלֵי מִגְדַּל שְׁכֶם. מח וַיַּעַל אֲבִימֶלֶךְ הַר צַלְמוֹן להר צלמון הנמצא בצד צפון-מזרח של הר גריזים, הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ אֶת הַקַּרְדֻּמּוֹת גרזן מחודד משני הצדדים בְּיָדוֹ, וַיִּכְרֹת שׂוֹכַת חבילת ענפי עֵצִים וַיִּשָּׂאֶהָ וַיָּשֶׂם עַל שִׁכְמוֹ, וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ: "מָה רְאִיתֶם עָשִׂיתִי, מַהֲרוּ עֲשׂוּ כָמוֹנִי". מט וַיִּכְרְתוּ גַם כָּל הָעָם אִישׁ שׂוֹכֹה כל איש שוכת עצים וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיָּשִׂימוּ עַל הַצְּרִיחַ, וַיַּצִּיתוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַצְּרִיחַ בָּאֵשׁ, וַיָּמֻתוּ גַּם כָּל אַנְשֵׁי מִגְדַּל שְׁכֶם, כְּאֶלֶף אִישׁ וְאִשָּׁה. {פ}

נ וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ אֶל תֵּבֵץ עיר בין שכם לבית שאן, וַיִּחַן בְּתֵבֵץ וַיִּלְכְּדָהּ. נא וּמִגְדַּל עֹז מבוצר הָיָה בְתוֹךְ הָעִיר, וַיָּנֻסוּ שָׁמָּה כָּל הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְכֹל בַּעֲלֵי הָעִיר, וַיִּסְגְּרוּ בַּעֲדָם את הדלת מאחוריהם, למנוע מהאויבים להכנס, וַיַּעֲלוּ עַל גַּג הַמִּגְדָּל. נב וַיָּבֹא אֲבִימֶלֶךְ עַד הַמִּגְדָּל וַיִּלָּחֶם בּוֹ, וַיִּגַּשׁ עַד פֶּתַח הַמִּגְדָּל לְשָׂרְפוֹ בָאֵשׁ. נג וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח שבר של רֶכֶב אבן ריחיים עגולה ששמים אותה על אבן דומה ומסובבים כדי לטחון תבואה, עַל רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ, וַתָּרִץ שברה אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ. נד וַיִּקְרָא מְהֵרָה אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ: "שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי, פֶּן יֹאמְרוּ לִי עלי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ", וַיִּדְקְרֵהוּ נַעֲרוֹ וַיָּמֹת. נה וַיִּרְאוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל כִּי מֵת אֲבִימֶלֶךְ, וַיֵּלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ. נו וַיָּשֶׁב אֱלֹהִים אֵת רָעַת אֲבִימֶלֶךְ הרעה שעשה אבימלך, על ראשו להנקם ממנו על אֲשֶׁר עָשָׂה לְאָבִיו, לַהֲרֹג אֶת שִׁבְעִים אֶחָיו. נז וְאֵת כָּל רָעַת אַנְשֵׁי שְׁכֶם הֵשִׁיב אֱלֹהִים בְּרֹאשָׁם, וַתָּבֹא אֲלֵיהֶם קִלֲלַת יוֹתָם בֶּן יְרֻבָּעַל. {פ}